<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ח</h1>
<h2>דף קטו:</h2>
המפקיד אצל חבירו בעדים אין יכול השומר לטעון ולומר חזרתי ולקחתי[ו] ממנו או נתנו לי במתנה (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ו ה"ד ע"ש) וכן מוכיח בשמעתא דאומן (ב"ב מ"ו א') דאי איכא עדים אפילו אחד [ו]אפילו דברים שסתמן שהשאיל אינו נאמן קל וחומר יש עדים שהשאיל אינו נאמן. לפיכך אם מת השומר מוציאין הפקדון עצמו מן היתומין בלא שבועה ולא עוד אלא שמוכיח בפרק הכותב (כתובות פ"ה ב') בעניין כיס שהפקידו בבית חסא כי מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם [ו]נתן סימנין מובהקין ונמצא הפקדון כמו שאמר וגם הדיין היה יודע שלא היה זה המת אמוד שהיה הפקדון שלו, כשיש שני טעמים אילו ביחד, יש לדיין זה לתת הפקדון לזה שנתן הסימנים והוא שלא יהא המפקיד רגיל ליכנס אצל זה שמת אבל אם היה רגיל ליכנס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנין שלו (ע"פ לשון רמב"ם שם). אבל בטעם אחד לבדו פירש רבינו יצחק שלא יועיל (תד"ה ועוד). ביבמות פרק האשה שלום (קט"ו ב'), מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חבירו בעדים ובא לתובעו ואמר לו החזרתים אמר לו המפקיד והלא כך וכך היה מדתם, ויש לי עדים שזו המדה הפקדתי לך או הוא עצמו מודה דבר זה (ע"פ ב"מ ע' א' תד"ה אתא), והרי הם מונחים אצלך בחבית אמר לו שלך החזרתי לך ואלו אחרים הם ואמרו חכמים אין מוציאין מידו שמא אלו השומשמין של שומר הם, ואתרמי כך שבזו המדה היו גם אלו שם (יבמות שם), אלא ישבע השומר בנקיטת חפץ שהחזיר (ע"פ לשון רמב"ם שם ע"ש ועי' ראב"ד ומ"מ) ויפטר.
